החלטה בתיק ע"ר 12300-03-12

1.         לפנינו ערעור על החלטת כב' הרשם א. פוני מיום 16.2.12 שבה נדחתה בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן נגד המערער ביום 11.12.11 בת.א. 41763-09-11 (להלן - ההחלטה).

2.         המשיבים 1 - 2 (להלן -  פריד) הגישו תביעה ביום 20.9.11 בת.א. 41763-09-11 לסילוק ידם של המערער והמשיב 3 (להלן - ברייש) מנכס ברחוב ניסן בק 14 בירושלים (להלן - הנכס).

            על פי כתב התביעה, מכרו פריד את הנכס לצד ג' , אך משהפר צד ג' את הסכם המכר -ביטלו אותו פריד ביום 11.7.10.

            לטענת פריד, צד ג', אשר הסכם המכר עמו בוטל כאמור, השכיר את הנכס למערער ולברייש, והם שוהים בו משנת 2009 ללא הסכמת פריד, או הרשאה מצדם.

            פריד ביקשו בכתב התביעה לסלק ידם של המערער ושל ברייש מהנכס, תוך חיובם בדמי שימוש ראויים בסכום של 138,000 ש"ח , בשל התקופה שבה עשו שימוש בנכס (משנת 2009 ועד למועד הגשת התביעה בספטמבר 2011).

            כמו כן, ביקשו פריד במסגרת התביעה לחייב את המערער ואת ברייש בתשלום דמי שכירות בסך של 6,000 ש"ח בשל התקופה שבה הם ייעשו שימוש בנכס  לאחר הגשת התביעה ועד למועד פינויו.

3.         ביום 4.12.11 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד ברייש, ולא הוגשה מצדו כל בקשה לביטולו.

4.         כנגד המערער ניתן, כאמור, פסק דין בהעדר הגנה ביום 11.12.11 (להלן - פסק הדין).

            ביום 8.1.12 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין ועיכוב ביצועו, בטענה כי פריד נהגו שלא בתום לב כאשר לא עשו כל מאמץ לבצע מסירה כדין של כתב התביעה לידיו ,  ובחרו בדרך הקלה של הדבקת כתב התביעה על דלת הנכס.

            המערער טען בבקשתו כי יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק, ולחלופין - לגופו של עניין , מחמת שיקול דעתו של בית המשפט.

            לעניין ביטול  פסק הדין מכוח שיקול הדעת של בית המשפט טען המערער בבקשתו , כי בשנת 2008  הוא שכר את הנכס  ממר מנחם טסלר , שהינו הבעלים הרשום של רבע מהבעלות בחלקה עליו בנוי הבניין ובו נמצא הנכס (להלן - טסלר) , וכי מאז הוא מחזיק בנכס ומתגורר בו עם משפחתו.

עוד טען  המערער , כי טסלר היה זכאי להשכיר לו את הנכס , וכי הוא לא ידע במועד החתימה על הסכם השכירות כי בין הבעלים הרשומים קיימת מחלוקת אשר הוא איננו צד לה.

5.         כב' הרשם פוני בהחלטה נשוא הערעור  דחה את הבקשה , הן מחמת הצדק והן לגופו של עניין, ומכאן הערעור.

6.         לעניין ביטול פסק הדין מחמת הצדק קבע כב' הרשם , כי יש לדחות את הבקשה הואיל והמצאת כתב התביעה בדרך של הדבקה הינה המצאה המסודרת בתקנה 490 לתקנת סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - תקסד"א) , ומכאן שאין כל פגם בהמצאה בדרך זו בנסיבות העניין.

לעניין דחיית הבקשה לגופו של עניין קבע כב' הרשם , כי כתב התביעה מתייחס לנכס הנמצא בקומה שלישית ברח' ניסן בק 14 בירושלים, ואילו ההסכם שצורף על ידי המערער לא רק שאינו הסכם שכירות כנטען על ידו , אלא המדובר בהסכם מכר מיום 29.11.08 שעל פיו רכש המערער מאת טסלר דירת מחסן בת 70 מ"ר בצירוף חצר בנכס (להלן - הדירה האחרת),  וכי  יש הבדל משמעותי בין הדירה האחרת לבין דירה המצויה בקומה שלישית, היא הנכס נשוא התביעה.

            המסקנה שאליה הגיע כב' הרשם  הייתה, כי  הנכס  נשוא ההסכם  בין המערער לבין טסלר אינו הנכס הנזכר בכתב התביעה ואין למערער כל אסמכתא חוקית להחזקתו בנכס נשוא כתב התביעה.

כב' הרשם קבע , כי משלא הביא  המערער ולו בדל של ראיה לזיקתו לנכס נשוא כתב התביעה - הרי שאין לומר כי יש לו הגנה כנגד התביעה.

7.         לטענת המערער בכתב הערעור , שגה כב' הרשם בהחלטתו ויש לבטל את פסק הדין.

            המערער טוען כי שכר את הנכס כדין מטסלר , וכן כי נפל פגם בהמצאת כתב התביעה, שבוצעה שלא כדין.